מאמרים

בתקופה זו של גלובליזציה, הצורך במתרגמים משפטיים גדול מאי-פעם. ייתכן שזאת הסיבה שבגללה בעשור האחרון הדרישה לתרגום מסמכים משפטיים על-ידי מתרגמים שהם בעצמם עורכי דין גוברת.

בעבר, כאשר ביצעו תרגום משפטי, המתרגם אמנם דגל בנאמנות ובהיצמדות למקור – וזה היה כלל הזהב בתחום – אך גם מתרגמים וגם משפטנים נהגו לתרגם חומרים משפטיים תוך שימוש בדיסציפלינות כלליות בנושא תרגום ויישומן.

לאחרונה, יותר ויותר מתנגדים לשיטה זו ודוגלים בשימוש בתורות ושיטות תרגום המיוחדות לחומרים משפטיים. למרות שתיאוריות שונות שכאלה עדיין נמצאות בשלבי התהוות והתמסדות, הדעה הרווחת כיום היא שחומרים משפטיים בנושאי חוק, חוקה ונושאים נורמטיביים אחרים דורשים תרגום כמעט מילולי שצמוד לגמרי למקור, בעוד שתרגום החלטות משפטיות ועניינים משפטיים אחרים הוא חופשי יותר – כך שסוג הטקסט עצמו מהווה משקל בהחלטה לגבי סוג התרגום המשפטי הנדרש.

מכאן, ניתן לשרטט קו מפריד בין טקסטים שהם למעשה חוקים לאומיים לבין טקסטים שמתורגמים לצורך "מידע בלבד". בכל מקרה, מוסכם על-ידי כל הנוגעים בתחום שבכל הנוגע לתחום של תרגום משפטי , התוכן קודם לצורה.

בנוסף לנאמר לעיל, עולה גם השאלה לגבי תרגומים מאושרים – האם הם בכל מקרה צריכים לדבוק למקור או שיכולים להיות חופשיים בתרגום. בפועל, הטכניקות והשיטות שמיושמות בתרגום, משתנות ממקום למקום אפילו כשמדובר באותו טקסט עצמו (למשל תרגומים שנוגעים לחוקי האיחוד האירופי ושמתורגמים במדינות שונות באיחוד). ולכן ישנה תמימות דעים שקודם כול, תרגומים מאושרים חייבים להיות מובנים, וחשובות כאן יותר המילים בטקסט ופחות הסגנון.

מכאן, בין אם מדובר בתרגום חוקים גרידא או טקסט משפטי-כללי, זהו תפקידו של המתרגם להעביר את המשמעות של הטקסט המקורי כאילו הטקסט נכתב במקור בשפת היעד. כי אחרי הכול, תרגום משפטי טוב יוצר הבנה אמיתית.